עת האתיופים 

 בעידן המודרני הפכו כלי תקשורת ההמונים למקור המידע המרכזי בחברה. מרבית האזרחים מגבשים את תפיסות העולם שלהם ואת עמדותיהם בהתבסס על תכנים המופיעים באמצעי התקשורת השונים הכוללים עיתונות, טלוויזיה, רדיו ואינטרנט. כתוצאה מכך, יש לאמצעי התקשורת תפקיד מרכזי במימוש רבים מערכי היסוד של חברה דמוקרטית. במקביל עוזרים אמצעי התקשורת הן לקהילה והן ליחידים לעצב את זהותם. מחקרי הרשות השנייה מראים כי ההופעה של חברי הקהילה האתיופית בתקשורת הישראלית בכלל ובסיקור חדשות בפרט, הוא זעיר עד בלתי קיים.

רוב מוחלט של הכתבות שעסקו בקהילה הציגו את יהודי אתיופיה בהקשרים של עוני, גזענות,אפליה, מחלות, רצח וסמים. בפרסומות שעורכים משרדי הפרסום, יש נטייה להשתמש בדמויות בהירות מראה. ממחקר שנערך ע"י חברת יפעת מחקרי מדיה ובו בדקו את אופן הסיקור של האתיופים בתקשורת הישראלית נמצא שבני העדה מהווים 1.7% מאזרחי ישראל, אך הימצאותם במדיה היא רק ב-0.3%. 

בשנה האחרונה פורסמו בתקשורת מקרים רבים שזעזעו את המדינה, לדוגמא,מקרי הרצח הרבים שאירעו השנה כלפי הנשים בקהילה, האלימות שגוברת בין בני בנוער ודחיית הקהילה על ידי החברה. נראה כי החברה הישראלית מנסה לכאורה להישמע כפתוחה, רגישה ליוצאי אתיופיה ובעד שילובם בחברה, אך בפועל מה שקורה זה שהם  תמיד מוצאים תירוצים שונים לצד דבריהם הסובלניים.

 

כאשר מופיע מישהו מבני הקהילה האתיופית באחד מאמצעי התקשורת, הוא מיד הופך לנציג הקהילה עקב ההפתעה שהוא מוצג בה. למה מתכוונים ברצון לשנות את אופי הסיקור של הקהילה בתקשורת?

האם אנשי התקשורת מבקשים לחשוף לעין התקשורתית, את הקשיים העומדים לפני הקהילה האתיופית בארץ, כדי לעודד שינוי פוליטי ותקציבי של המצב, או שהם מבקשים להתרחק מכל ה"עיתונות הרעה", ולהציג את הטוב, כדי שבני העדה האתיופית תזכה ליחס גם על רקע ההישגים שלהם, והעומק התרבותי. אם לנסח מחדש את הדילמה, נאמר שהשאלה היא מה הקהילה האתיופית בארץ  רוצה?
 

עיתונות "רעה" אשר תבטא את המשבר החברתי הקשה של הקהילה בארץ, ותאפשר לה את המאבק הפוליטי, או עיתונות "טובה" אשר תתרום לשינוי תדמיתי "ליברלי", ותאפשר ליחידים אתיופיים בארץ  לקבל יחס שווה כבני- אדם, אבל תחביא את המשבר העמוק בה נמצאת הקהילה בארץ. התקשורת לכאורה, מחפשת את ה"רע" בקהילה, את הדילמות והמשברים אשר ימשכו את עיניי הקוראים, ואין לה עניין בהצלחות של הקהילה, אשר פעמים רבות הן למעשה גם יותר בעלות משמעות בתוך הקהילה, בין אנשים היכולים לפענח את הקודים והשפה של ההצלחות הללו, ומשמעותן אינה רבה בציבור ה"כללי", כלומר הלא-אתיופי.

לאחרונה, ה"מוצר האתיופי" מצליח טוב בארץ. למשל, הלהקה "קפה שחור חזק" , הם זוג חברים מבני העדה האתיופית, ששרים בעיקר שירי מחאה. השירים שלהם הפכו ללהיטים זמן קצר לפני שהתעוררה מחאת העדה האתיופית שנתנה להם רוח גבית והפכה אותם לדוברים משמעותיים שלה. באחד מהראיונות עם הלהקה, הם דיברו על זה שהמוזיקה שלהם היא מוזיקת מחאה במטרה להשמיע קול וליצור הזדהות וחיבור טבעי של השחורים אחד עם השני.

התרבות האתיופית המיוצגת בעיתונות בארץ היא כזאת הנמצאת הן בקונפליקט עם החברה האתיופית ובין קונפליקט עם החברה הישראלית. הבעיה העיקרית של מיעוטים עם התקשורת בעידן המודרני נובעת מכך שפעמים רבות היא המקשרת היחידה בינם לבין שאר בני החברה. התקשורת מתורגלת בטרגדיות, וכאשר מדובר בטרגדיה אתיופית זה רק מוסיף לעניין, אבל התקשורת לא מתורגלת בסיפורים חיוביים הבאים מתוך הקהילה. יחסית לכמות הכתבות  על סיפורי הצלחה, אשר רובן אומנם אינן סיפורי הצלחה של הקהילה האתיופית עצמה, הרי שכמות הכתבות על התרבות האתיופית היא דלה מאוד. התרבות האתיופית כמעט ואינה מוכרת לציבור הלא-אתיופי בארץ.