עת האתיופים 

באתיופיה, לפני העלייה לארץ כל המשפחות חיו בתוך מסגרת ברורה שבה הגבר הוא בעל הסמכות, הוא זה שקובע החלטות שונות. הגבר הוא המפרנס ותפקידה של האישה לדאוג לצורכי הבית ולטפל בילדים. לאישה אסור היה להגיד לא לבעלה, היא הייתה חייבת לציית לו. היה מצופה מהאישה לקבל את פני בעלה עם שובו הביתה בהליכה לקראתו, בנישוק ברכיו וברחצת רגליו ולהגיש לו את ארוחתו, בעוד היא משפילה את עיניה בכניעה. כאשר אישה לא מילאה את תפקידה כמצופה, בעלה יכל להכות אותה. אישה שהוכתה הואשמה בהתנהגות לא הולמת ובכך שהיא זו שגרמה לבעלה להכות אותה. בעקבות העלייה לארץ של יהודי אתיופיה אורח חייהם השתנה.

העולים החדשים קיבלו סיוע ועברו תהליך קליטה בארץ. הם היו צריכים להתאים את עצמם לחברה החדשה אליה הם הגיעו. האתיופים התיישבו בערים שונות בארץ, למדו את השפה, הילדים נשלחו לבתי הספר ועם הזמן ההורים יצאו לעבוד. בחלק מהמשפחות רק גברים החלו לעבוד, ובחלקן גם נשים. נשים רבות יצאו לעבוד בפעם הראשונה בחייהן ועם הזמן עברו תהליך של העצמה נשית. הן התחזקו בתוך המערכת המשפחתית ודרשו שוויון.

נשים רבות החלו להשמיע את קולן, שהיה מושתק באתיופיה וקיבלו שוויון הזדמנויות בתחומים שונים. נשים החלו לרכוש השכלה, לעבוד, להתגייס לצבא או לשירות לאומי. נשים קיבלו את חופש הבחירה, ויכלו להתחתן עם הגבר שיירצו - ללא שידוך. בנוסף הן יכלו לעזוב את הבית כשהן רווקות, דבר שלא היה מקובל באתיופיה. אבל, במקביל לכך גברים אתיופים רבים החלו להרגיש מאוימים מפני נשותיהן. הגברים כבר לא היו השולטים במשפחה, גם לנשים היה כוח.













 

הדבר תסכל גברים רבים שלא ידעו כיצד להתמודד עם המצב החדש , נשים רבות הפכו למאוימות מפני בעליהן, נשים הוכו ורבות נרצחו. למרות זאת, אפשר להגיד שהחיים בארץ פתחו עידן חדש בפני הנשים האתיופיות, שבו הן שוות ערך, עצמאיות ויכולות לבחור כיצד הן רוצות לחיות ומה הן רוצות לעשות. ניתן לראות שעם השנים מעמדן של הנשים השתפר בשנים 1998-2000 כ-35% מהנשים האתיופיות יצאו לעבוד, לעומת כ-65% בשנים 2009-2011. כיום יש הרבה נשים אתיופיות אקדמאיות, בתפקידים בכירים.פנינה תמנו שאטה היא דוגמה לכך –בשנת 2013 היא נבחרה לכהן כחברת כנסת במפלגת יש עתיד ובעצם היא האישה האתיופית הראשונה בתפקיד זה.

אבל, אנחנו לא רואים כיום מספיק סיפורי הצלחה כאלו. עדיין נשים רבות לא מקבלות את הבמה להצליח. מספר הנשים האקדמאיות קטן ממספר הגברים האקדמאיים, מספר הנשים שעובדות קטן ממספר הגברים שעובדים. זה יכול להיות בגלל חוסר תמיכה מצד המשפחה, סטריאוטיפים בחברה וחוסר רצון להעסיק ולתמוך בשילוב נשים אתיופיות. החברה הישראלית צריכה לעזור ולתמוך יותר בעדה האתיופית ולעזור לה להפוך לחלק שווה בחברה.