עת האתיופים
תודה מיוחדת למורינו היקרים אביבית ארלובסקי ואלי בוסאני על כל העזרה והתמיכה לאורך כל הדרך בהכנת האתר.
חברת הכנסת לשעבר, פנינה תמנו שאטה, ממפלגת "יש עתיד" נלחמה בעבור בני ובנות הקהילה האתיופית, למרות שאינה מכהנת כחברת כנסת כיום היא עדיין פעילה חברתית ועוסקת בתחום התקשורת.
מאת: אורלי מלסה
ספרי לנו על הילדות שלך ועל עלייתך ארצה.
"הייתי ילדה בת שלוש כשהמשפחה הצטרפה לאלפי יהודי אתיופיה שנטשו את כפריהם באתיופיה, להגשמת חזון וחלום העלייה לארץ ישראל. סבא היה קייס הוא עמד בראש המסע של הכפר שלנו, הייתי קטנה מידי בשביל לזכור. אבל הזכרונות הראשוניים שלי הם מה הגעה לסודן למחנה פליטים, זכור לי שקיבלתי קערת דייסה,אחר כך נסענו לכיוון לא ידוע שם המתינו המטוסים. לצערי הייתי על משאית אחרת ממשאיתה של אימי. המשאית של אימי קרסה בדרך והיא נותרה עם שתי אחיות מאחור, חוויה טראומטית שהסתיימה רק לאחר שנה של איחוד מחדש בארץ ישראל".
במה שונים החיים באתיופיה מהחיים בארץ?
"השוני הוא עצום. עד עצם היום הזה הורי נושאים על גבם את הפערים והקשיים. ועם זאת מאוד אוהבים את הארץ, ציונים אמיתיים. מה את חושבת על מחאת הקהילה? בתור אישה מצליחה שהשפיעה לא מעט על הייצוג של הקהילה האתיופית בישראל, האם את חושבת שהקהילה מיוצגת באור חיובי בתקשורת ברוב הפעמים, או להפך? לרוב הקהילה מוצגת באור שלילי מאוד, היה מחקר שקבע שלמעלה מ-90% מהסיקור הוא שלילי, פשע, עוני, בעיות, קשיים, וגזענות. הבעיה העיקרית היא בהבניית סטראוטיפים ודעות קדומות שפוגעות בקהילה ויוצרות חסמים ותקרות זכוכית. המחאה חשובה, צודקת וכואבת. הכאב העצור התפרץ בבת אחת, הקשיים הוצפו על פני כל התקשורת. קשיים שהיו נעלמים מעין הציבור. תופעות הגזענות, האפליה ואף ההדרה שלעתים קרובות חשים בני הקהילה,
התבטאו במחאה בקול ברור בתקווה לעתיד טוב יותר".
האם את חושבת שבישראל ,קיימת עדיין גזענות? האם היא עתידה להיעלם?
"כנראה שאת בעיית הגזענות אי אפשר לפתור לצמיתות אך ניתן להקטין אותה.אין אפשרות לשלוט בדעות ובמחשבות ובחינוך של אנשים. ניתן להיאבק בגזענות, המדינה יכולה לצמצם את התופעה, בתי המשפט חשובים למאבק באפליה. וכמובן הרבה חינוך ומעורבות של משרד החינוך".
אילו פעולות עשית למען הקהילה האתיופית?
"את פעילותי ומאבקי למען הקהילה התחלתי בגיל 21 כשבחרתי לעבוד עם נוער בסיכון, לאחר מכן בחרתי להשתתף אקטיבית בהובלת קו מאבק נגד גזענות ואפליה ודרישה מממשלת ישראל לתקן עוולות, תחילה בתור סגנית איגוד הסטודנטים של יוצאי אתיופיה. לאחר מכן, הקמתי את מטה המאבק למען שוויון חברתי ליהודי אתיופיה עם מספר צעירים. הובלתי את מחאת יוצאי אתיופיה בפרשת הדם ב- 2006. נאבקתי נגד בתי ספר שהפלו ילדים אתיופים בפתח תקווה ובאור יהודה. בשלב מסוים עברתי לתקשורת והפכתי למגישה וכתבת משפט, לאחר שמונה שנים בחרתי לעבור לפוליטיקה ולהיות בין מקבלי ההחלטות, בין היתר הצלחתי בקדנציה שבה הפכתי לאישה הראשונה מהקהילה שנכנסה לכנסת כחברה מטעם מפלגת "יש עתיד". הרגשתי גאווה וזכות." הצעתי לחוקק חוק שבכל כניסה לבית עולים יהיה מתורגמן על ידי שירותי הרווחה,פקידי סעד ועובדים סוציאלים, תחום הוצאת ילדים מהבית. במסגרת היותי חברת כנסת הצלחתי להעביר תוכנית ממשלתית לשילוב יוצאי אתיופיה בישראל,מנעתי קיצוץ נרחב במלגות לסטודנטים והעברתי החלטה לפתיחת מועדוני מופת לקשישים בני הקהילה ברחבי הארץ. כמו כן,הובלתי מאבק נגד אפליה בתרומות הדם ובקרוב תתקיים פגישה ביני לבין השר ליצמן שצריך לאשר את מסקנות הועדה שהוקמה בעקבות המקרה שלי".
מה לדעתך אנשי הקהילה יכולים לעשות על מנת לקדם את האתיופים בישראל?
"להמשיך בתפקוד של מינהל הסטודנטים,להציג סיפורי הצלחה. להשקיע בחשיפת ילדים ובני נוער לעולם האקדמי בגיל צעיר. לתת להם לחלום, להאמין בהם,להשקיע בתפקידי איכות בצבא מה שיכין אותם לעולם האמיתי שחלק ממנו הוא כניסה לעולם האקדמיה".
