עת האתיופים 

יהודי אתיופיה נוהגים לחגוג את כל החגים הנזכרים בתורה שבכתב, הנקראת בפיהם אורית (מלשון אורייתא). מבחינת המנהגים האיסורים, יש דמיון בין חגי שראל לאלה הנהוגים בשאר הקהילות היהודיות בארץ ובעולם. לצד החגים המסורתיים שנזכרו בתורה, יש חגים ייחודיים במסורת הקהילה האתיופית, כמו למשל הסיגד, חג של חידוש הברית בין העם לאלוהיו, חזרה בתשובה וביטוי הגעגועים לציון. בראש השנה (בְּרְהַן סָרַאקָא) בקהילה האתיופית נוהגים כוהני העדה יום לפני החג לעבור מבית לבית, ומזכירים לכולם להתחיל בהכנות. בבוקר יום החג הולכים אנשי הכפר לנהר, כדי להתרחץ ולהיטהר. בערב החג נוהגים לקטוף פרחי-בר בשדות, ולהגישם לשכנים עם איחולים לשנה טובה. חג הסיגד הוא החג המיוחד והחשוב בקרב יהודי אתיופיה. הוא יום שנערך 50 יום לאחר יום הכיפורים, יום של צום טהרה והתחדשות. הסיגד הוא חג עלייה לרגל ובראשו עומד טקס לחידוש הברית בין העם לאל. הטקס נערך בראש הר גבוה, כסמל להר סיני, ומנהלים אותו כוהני הקהילה. בערב החג היה נהוג להתפלל תפילות מיוחדות במסגיד(בית כנסת) וביום החג, נהגו אנשי הקהילה לקום מוקדם, לטבול בנהר וללבוש בגדי חג.

לאחר העלייה ארצה נחשפו יהודי אתיופיה לכל החגים שלא נחגגו בארץ מוצאם. עם זאת, הם מקפידים לחגוג מדי שנה, את חג הסיגד, על אף שכיום, יש לחג משמעות שונה לחלוטין. במקור, החג ביטא את הגעגוע לציון והזכיר להם את השייכות שלהם לעם ישראל, לתורת ישראל ולארץ-ישראל. כיום, לאחר שתפילותיהם התגשמו ורגליהם דורכות על אדמת ירושלים, החג מהווה שמירה על אורח-חיים דתי, כמו גם על חזרה לשורשים. חג הסיגד הוא מסורת עתיקה ומאפיין חשוב של העדה האתיופית. ניתן לומר אף שבלעדיו לא היו מגיעים לארץ-ישראל.















 

בחג הסוכות (בעל- מצלת) מסורת נטילת ארבעת המינים לא נשמרה, כיוון שגידולים אלה היו נדירים באתיופיה. במהלך שמונת ימי החג הרבו בשמחה ובתפילות והשתדלו להימנע מעבודות. היום הראשון והשמיני נחשבו  חגיגיים יותר בגלל שהם ימי פתיחה וסיום. במהלך ימי החג היו אנשי הכפר מארחים קרובי-משפחה, או הולכים להתארח בכפרים סמוכים, כדי לחזק את הקשר המשפחתי.

את ארבע המצוות בחג הפורים שנזכרו במגילה, יהודי אתיופיה לא נהגו לקיים. משתה ושמחה, קריאת המגילה, משלות מנות ומתנות לאביונים. לעומת זאת, את צום תענית אסתר הם נהגו לציין במשך שלושה ימים. זקני העדה נהגו לצום בשעות היום, ושברו את הצום בלילה. בסיום שלושת ימי התענית, חזרו לשגרתם.

בחג הפסח (פסיכה), ישנן הכנות רבות. הנשים ערכו ניקיון יסודי בבית, ביערו את החמץ והחליפו לכלי אוכל חדשים. את ערב ליל הסדר האתיופים עורכים כמו ביתר העדות. ביום החג בבוקר היו הולכים לבית-הכנסת, מתפללים ושרים לציון. נהגו גם לערוך ביקור משפחות ולהכין ארוחות חגיגיות. בחמשת הימים שבין תחילת החג לסיומו לא נהגו לעבוד כרגיל, אלא רק לקנות בשוק ולרעות את הצאן. את סיום החג ציינו בארוחה חגיגית.

השבתות (סנבת) במסורת יהודי אתיופיה חולקו לקבוצות של שבע שבתות, ולכל שבת במחזור ייחוד משלה. השבת השביעית נחשבה מקודשת מכולן וצוינה בתפילות מיוחדות וחגיגיות.